בהחלטה שעשויה להשפיע באופן ישיר על חשבונות המים של תושבי יהוד מונוסון, אישרה ביום ראשון האחרון ועדת השרים לחקיקה את הצעת החוק של שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן, שתאפשר לרשויות מקומיות מסוימות לנהל את משק המים בעצמן – ללא חובת תאגוד. המהלך, שנועד למגר את התופעה של "תאגידים מנופחים" לדברי השר, צפוי להוביל לחיסכון משמעותי עבור משקי הבית בערים שיבחרו לבטל את תאגידי המים שלהן.
📲 הצטרפו לערוץ ה-FECEBOOK של יהוד מונוסון אונליין
✔️ עדכונים שוטפים מהעיר
✔️ חדשות חמות לפני כולם
✔️ מבזקים, התרחשויות ואירועים
🔗 להצטרפות לערוץ >> ערוץ הפייסבוק
הצעת החוק צפויה לעלות לקריאה ראשונה בכנסת בעוד כחודש, לאחר שתעבור לניסוח משפטי. השאלה המרכזית שמעסיקה כעת את תושבי יהוד מונוסון היא: האם העירייה שלנו תעמוד בקריטריונים שייקבעו ותוכל לנהל את משק המים בעצמה – וכתוצאה מכך להוריד את חשבונות המים?
מי אונו: תאגיד המים של יהוד מונוסון
כיום, משק המים של יהוד מונוסון מנוהל על ידי תאגיד "מי אונו" – תאגיד רב-רשותי שהוקם בשנת 2010 על ידי עיריית קריית אונו. יהוד מונוסון הצטרפה לתאגיד ביולי 2015, והיא מחזיקה כיום ב-40% מהמניות של התאגיד, בעוד קריית אונו מחזיקה ב-60%.
התאגיד מספק שירותי מים וביוב לכ-75,000 תושבים בשתי הערים – כ-32,000 תושבים וכ-12,000 בתי אב ביהוד מונוסון, וכ-43,000 תושבים וכ-15,000 בתי אב בקריית אונו. סך צריכת המים השנתית של שתי הערים מגיעה לכ-6 מיליון קוב בשנה.
ביהוד מונוסון, 100% מכמות המים נרכשים מחברת מקורות, בניגוד לקריית אונו שכ-50% מהמים שלה נשאבים מבארות מקומיות. התאגיד אחראי על כ-90 קילומטר צינורות מים בקטרים שונים וכ-75 קילומטר צינורות ביוב בתחום העיר, וכן על כ-12,000 מדי מים.
לאורך השנים זכה מי אונו להכרה מקצועית – בשנת 2019 הוא קיבל אות פלטינה על היקף ההשקעות בחידוש תשתיות המים והביוב בשתי הערים ועל ההתנהלות הכספית שלו. בשנת 2022, התאגיד אף החזיר לתושבים דיווידנד ישיר – 200-250 שקל למשק בית, סכום שהגיע לכ-7.5 מיליון שקל בסך הכל.
עם זאת, בקרב תושבי יהוד מונוסון נשמעו לאורך השנים תלונות על השירות, על עלות חשבונות המים ועל תחושת הניכור מהתאגיד הרב-רשותי.
הצעת החוק: רשויות יעילות ינהלו בעצמן
על פי הצעת החוק של השר אלי כהן, רשויות שיעמדו בקריטריונים מקצועיים שייקבעו יוכלו לנהל את משק המים והביוב בעצמן – ללא צורך בתאגיד נפרד. התנאי המרכזי הוא שמשק המים יישאר משק כספי סגור – כלומר, ההכנסות מהמים ישמשו אך ורק לצרכי ניהול משק המים והשקעה בתשתיות, ולא יועברו למטרות אחרות של הרשות.
הקריטריונים המדויקים שייקבעו טרם פורסמו, אך הם צפויים לכלול מדדים כמו:
- שיעור פחת מים נמוך – כמה אחוזים מהמים אובדים בדרך (דליפות, נזילות)
- שיעורי גבייה יעילים – כמה אחוזים מחשבונות המים נגבים בפועל
- יכולת ניהולית וכספית – האם לרשות יש את הניסיון והיכולת לנהל משק מים בצורה מקצועית
רשויות שיבחרו להמשיך לנהל את משק המים באמצעות תאגיד יוכלו להמשיך לעשות זאת, ואף יקבלו הקלות רגולטוריות במינוי דירקטורים ומנכ"ל.
שר האנרגיה אלי כהן הדגיש בדיון על הצעת החוק: "מטרת החוק שאנו מקדמים הוא ביטול תאגידי המים ברשויות יעילות. אין מקום במשק לעשרות תאגידים מנופחים עם מאות ג'ובים מיותרים. זהו מקרה קלאסי בו הגולם קם על יוצרו ויצר בזבוז של מאות מיליוני שקלים בשנה."
כהן הוסיף: "רשויות העומדות בקריטריונים יוכלו לנהל בעצמם את משק המים, וכך לחסוך מיליוני שקלים. מים הם מוצר צריכה בסיסי, ועלינו להבטיח שיטופל ביעילות מירבית במטרה להפחית את התעריף."
למה תאגידי מים עולים יותר? העובדות
התקווה היא שסגירת תאגידי המים תוביל להפחתת עלות המים לתושבים. אבל למה בכלל תאגידים עולים יותר? הנה העובדות:
1. רכיב המע"מ – ההבדל האמיתי קטן מהמצופה
טענה נפוצה היא שתאגידי מים גובים מע"מ של 17-18% שמייקר את המים באופן מלאכותי, בעוד שרשויות מקומיות, שהן מלכ"רים, לא גובות מע"מ. אולם המציאות מורכבת יותר.
העובדות:
- תאגידי מים משלמים מע"מ למקורות, לספקים, לקבלנים ולכל רכיב אחר – אבל הם יכולים להזדכות על המע"מ הזה (לקבל אותו חזרה מרשות המסים)
- רשויות מקומיות לא גובות מע"מ מהתושבים – אבל הן גם לא יכולות להזדכות על המע"מ שהן משלמות
- לפי חישוב של רשות המים, ההבדל האמיתי בין ניהול על ידי תאגיד לבין ניהול על ידי רשות הוא רק 2.5-3% ולא 18%
הבעיה: עסקים שכיום יכולים להזדכות על המע"מ שהם משלמים על חשבון המים, לא יוכלו יותר לעשות זאת אם הרשות תנהל את המים – ולכן תעריף המים האפקטיבי שלהם יעלה בכ-15%.
2. משכורות גבוהות ובזבוז משאבים
פרופסור דן ביין, מהמרכז האקדמי כרמל שעמד בראש ועדת החקירה הממלכתית למשק המים, טען שחלק מהסיבות לעליית מחירי המים "פחות מוצדקות, כגון הבירוקרטיה המתפתחת בתאגידי המים, משכורות גבוהות ותנאי שירות של נושאי משרות בתאגידים אלה".
העובדות:
- כיום פועלים בישראל 56 תאגידי מים
- תאגידים רבים מעסיקים מאות עובדים במשכורות גבוהות
- קיימת כפילות של מערכות ניהוליות – פעם היו מחלקות מים בעיריות, עכשיו יש גם תאגידים נפרדים
- משרות "ג'ובים" פוליטיות שחולקו במינויים פוליטיים ולא תמיד על בסיס מקצועי
3. הייקור ההיסטורי – 93% בתוך 7 שנים
דו"ח שהזמינו תאגידי המים בעצמם הראה כי עלות המים קפצה ב-93% בתוך 7 שנים לאחר הקמת התאגידים. משכורות גבוהות ששולמו למאות עובדי התאגידים וניהול לא תמיד יעיל הובילו לעליית מחירי המים לעיתים ב-30%-50% בתוך תקופה קצרה.
4. חוסר יעילות ארגונית
חלק מהתאגידים פועלים בחוסר יעילות משמעותי. השר כהן טוען כי "קיומם של עשרות תאגידי מים, שחלקם פועלים בחוסר יעילות, עולה לציבור מאות מיליוני שקלים בשנה, ומייקר את מחיר המים".
האם זה באמת יעבוד? שאלות והתנגדויות מקצועיות
למרות הבשורה הכלכלית לכאורה, המהלך נתקל בהתנגדות עזה מכל דרגי המקצוע:
התנגדות רשות המים
חזי ליפשיץ, מנהל רשות המים, כתב בהתייחסות רשמית: "על אף המטרה של צמצום עלויות שהמהלך טוען להשיג, ניתוח עומק של הנתונים מצביע על כך, כי מימוש המהלך לפירוק תאגידי המים והביוב צפוי לגרום נזק רב למשק המים העירוני".
לדבריו, המהלך "יוביל דווקא לייקור העלויות, להשקעות חסר בתשתיות, לזליגת כספים לשימושים אחרים, לגידול בפחת המים ובפחת הגבייה, לצריכת מים לא מושכלת בידי הרשות המקומית, לפגיעה ביכולת המימון של משק המים העירוני וביכולת להסיר חסמי דיור".
הסיבה ההיסטורית – למה בכלל הוקמו התאגידים?
תאגידי המים הוקמו בשנת 2007 בעקבות משבר חמור במשק המים. בשנים שלפני הקמת התאגידים:
- היו חסרות השקעות בהיקף של כ-4 מיליארד שקל לשיקום והרחבת תשתיות המים בתוך הערים
- רשויות מקומיות העבירו את הכספים שנגבו מתעריף המים לצרכים פוליטיים קצרי טווח
- תשתיות המים והביוב היו במצב רעוע ומוזנח
- פחת המים (כמות המים שאבדה בדרך) היה גבוה מאוד
תאגידי המים יצרו הפרדה בין תקציבי הרשויות המקומיות לבין תאגידי המים, ובכך מנעו את המשך העברת הכספים שנגבו מתעריף המים לצרכים פוליטיים ולוותר על השקעה בתשתיות.
רם בלינקוב, שכיהן כמנכ"ל משרד האוצר, כתב בדו"ח משנת 2014 כי הסיבה פשוטה – "השקעה בתשתיות ביוב בתוך הערים אינן מובילות לרווח פוליטי קצר טווח".
החשש המרכזי: חזרה לעבר
המבקרים את המהלך חוששים שהחזרת ניהול משקי המים לרשויות המקומיות תגרום לנסיגה במשקי המים שקודמו מאוד ב-18 השנים האחרונות תחת תאגידי המים.
רשות המים ציינה 11 קשיים למשק המים שסגירת התאגידים עלולה להוביל אליהם, כאשר המרכזיים הם:
- השקעת חסר בתשתיות – כי הכספים יופנו למטרות אחרות של הרשות
- חוסר יכולת פיקוח – קשה לאכוף על עירייה חזקה יותר מאשר על תאגיד חיצוני
- גידול בפחת המים – חזרה לרמות בזבוז גבוהות
- צריכה לא מושכלת – כשהעירייה גם מספקת וגם צורכת מים
מה הסיכויים של יהוד מונוסון?
השאלה המרכזית היא: האם עיריית יהוד מונוסון תעמוד בקריטריונים שייקבעו ותוכל לנהל את משק המים בעצמה?
נתונים לטובה:
- יהוד מונוסון היא עיר בגודל בינוני (כ-32,000 תושבים) עם יכולת ניהולית סבירה
- התאגיד מי אונו זכה להכרה מקצועית וקיבל אות פלטינה, מה שמעיד על ניהול תקין של משק המים בעיר
- העירייה כבר מחזיקה 40% מהתאגיד ומכירה את משק המים
נתונים כנגד:
- יהוד מונוסון היא חלק מתאגיד רב-רשותי עם קריית אונו. האם תוכל לנהל את המים בעצמה?
- האם יש לעירייה את המשאבים המקצועיים והכוח אדם לנהל משק מים בצורה עצמאית?
- האם העירייה תעמוד בפיתוי להעביר כספים ממשק המים לצרכים אחרים?
הקריטריונים המדויקים טרם נקבעו, ורק אחרי פרסומם נוכל לדעת בוודאות האם יהוד מונוסון תוכל לעמוד בהם. אם העירייה תעמוד בקריטריונים ותבחר לנהל את משק המים בעצמה, הפוטנציאל לחיסכון עבור התושבים קיים – אך הוא תלוי ביכולת העירייה לנהל את המשק ביעילות ובשקיפות, ולהישמר מפיתויים פוליטיים.
מה צופן העתיד?
הצעת החוק צפויה לעלות לקריאה ראשונה בכנסת תוך כחודש. במידה ותאושר, יפורסמו הקריטריונים המדויקים שעל רשויות לעמוד בהם כדי לנהל את משק המים בעצמן.
הבשורה היא אמיתית – אבל היא מותנית. רק אם העירייה תעמוד בקריטריונים, תנהל את המשק בצורה מקצועית ותשמור על משק כספי סגור – התושבים יוכלו לראות הפחתה ממשית בחשבונות המים שלהם.
בימים הקרובים נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות ונעדכן את תושבי העיר בכל מידע חדש שיתפרסם.
יש לכם דעה? רוצים להביע עמדה? תושבי יהוד מונוסון מוזמנים לשלוח לנו תגובות ודעות בנושא. האם אתם בעד או נגד? האם אתם סומכים על העירייה לנהל את משק המים בצורה טובה יותר מהתאגיד? דעתכם חשובה.
נתוני הכתבה ונתונים שיכולים להתפס כעובדות נוצרו בעזרת בינה מלאכותית ויכולים לטעות ולהטעות
שלכם, יהוד מונוסון אונליין
