המהלך: משרד החינוך אוסר שימוש בטלפונים בבתי ספר יסודיים
שר החינוך יואב קיש הודיע ביום חמישי האחרון (12 בדצמבר) על מדיניות חדשה שתיכנס לתוקף ב-2 בפברואר 2025 (ט"ו בשבט): איסור שימוש בטלפונים ניידים בבתי הספר היסודיים בישראל. המדיניות, שתחול על כל בתי הספר היסודיים בארץ, אוסרת על תלמידים להשתמש בטלפונים ניידים בכל שטח בית הספר – הן בשיעורים והן בהפסקות.
📲 הצטרפו לערוץ ה-FECEBOOK של יהוד מונוסון אונליין
✔️ עדכונים שוטפים מהעיר
✔️ חדשות חמות לפני כולם
✔️ מבזקים, התרחשויות ואירועים
🔗 להצטרפות לערוץ >> ערוץ הפייסבוק
על פי ההחלטה, השימוש במכשירים יתאפשר רק בשיעורים ייעודיים שבהם הצוות החינוכי יאשר שימוש מבוקר לצורכי למידה בלבד. מטרת המהלך, לפי משרד החינוך, היא "לאפשר מרחב שבו תלמידים יוכלו לפתח ולשכלל מיומנויות חברתיות ורגשיות, לשפר את האקלים החינוכי ולאפשר מיקוד בלמידה".
ישראל מצטרפת בכך למדינות שכבר הטילו איסורים דומים, ובהן צרפת, סין, אוסטרליה, הולנד, ברזיל וצ'ילה.
העובדות: מה משתנה בפועל?
המצב הקיים – לפני החוק החדש
גם היום קיימת הנחייה שאוסרת שימוש בטלפונים במהלך השיעורים בבתי ספר יסודיים. המדיניות מבוססת על החלטה של משרד החינוך משנת 2019, אך זו לא עוגנה בחוזר מנכ"ל ולא נאכפה באופן רשמי. במקום זאת, חוזר המנכ"ל הקודם נתן שיקול דעת למנהלי בתי הספר להחליט בנושא.
כתוצאה מכך, בחלק גדול מבתי הספר כבר קיים איסור על שימוש בטלפונים – לפחות במהלך השיעורים. מנהלת בית הספר "קשת" באורנית, אורית לנדאו, אישרה כי "מכיתה א' יש איסור להסתובב עם הניידים בשטח בית הספר". גם בבתי ספר אחרים בארץ המדיניות כבר מיושמת מזה שנים.
מה משתנה בפועל?
החידוש המרכזי בחוק החדש הוא:
- עיגון רשמי בחוזר מנכ"ל – לא עוד שיקול דעת של מנהלים, אלא חובה ארצית
- איסור בכל שטח בית הספר – לא רק בשיעורים, אלא גם בהפסקות ובכל מרחב בית הספר
- מנגנון אכיפה – המשרד יפרט בחוזר המנכ"ל כיצד לאכוף את ההנחיה
- גיבוי רשמי למנהלים – בתי ספר שיישמו את המדיניות מרצונם יקבלו עכשיו גיבוי ממשרדי
מנכ"ל משרד החינוך, מאיר שמעוני, הסביר: "המהלך הזה הוא שונה, אנחנו מתייחסים לכל מרחבי בתי הספר כולל בהפסקות. חוזר המנכ"ל הקודם לא מדבר על כך… היום זה יהיה חובה".
אבל האם זה באמת משהו חדש?
לא לגמרי. כפי שמורים ומנהלים מעידים, בבתי ספר רבים המצב הקיים כבר דומה למדיניות החדשה. מנהלים רבים כבר החליטו בעצמם לאסור טלפונים בכל שטח בית הספר, כולל בהפסקות, ללא כל הנחיה רשמית מלמעלה.
מאיר פרייליכמן, מחנך ומורה בבית הספר "דעת מבינים" בפתח תקווה, אמר: "החלטה מעולה באיחור של עשור". כלומר – הוא מברך על החוק, אבל מציין שהוא בא באיחור רב.
היתרונות: למה החוק הזה טוב?
1. צמצום הסחות ושיפור ריכוז
מחקרים רבים בעולם מראים כי נוכחות של טלפון נייד – אפילו כשהוא כבוי בתיק – פוגעת ביכולת הריכוז. המוח יודע שהטלפון שם, והוא מושך את תשומת הלב, גם אם התלמיד לא משתמש בו.
2. חיזוק קשרים חברתיים
כשאין טלפונים בהפסקות, ילדים מדברים זה עם זה, משחקים, מפתחים מיומנויות חברתיות. שר החינוך יואב קיש אמר: "אנחנו מאפשרים לילדים לחזור ולפגוש זו את זה באמת, להפחית הסחות חיצוניות ולהרחיב את הקשר האנושי והטבעי בין התלמידים, ללא מסכים".
ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, שהוביל יוזמה דומה בעיר, אמר: "הרעש חזר לבתי הספר" – כלומר, הרעש החיובי של ילדים שמדברים זה עם זה, משחקים ומתעסקים, במקום להיות שקטים ושקועים במסכים.
3. הפחתת בריונות רשת (Cyberbullying)
הממצא הבולט ביותר במחקרים בעולם הוא שאיסור על שימוש בסמארטפונים בכיתה מפחית באופן משמעותי תופעות של בריונות רשת. כשילדים לא יכולים לצלם, להקליט או לפרסם ברשתות החברתיות בזמן אמת – הפגיעות פוחתות.
4. הגנה על מורים
טלפונים מאפשרים הקלטה סמויה של מורים על ידי תלמידים. זה יוצר אווירה של חוסר אמון ומצנן את יכולתם של המורים ללמד בצורה חופשית ויצירתית. כשאין טלפונים בכיתה, המורים חופשיים יותר להוביל שיח פתוח ללא חשש מהקלטה.
5. תמיכה ציבורית רחבה
רוב ההורים תומכים בהגבלת שימוש בטלפונים בבתי ספר. הנהגת ההורים הארצית, מועצת התלמידים הארצית, הסתדרות המורים והשלטון המקומי – כולם תמכו במהלך.
החסרונות והבעיות: איפה החוק נכשל?
1. איחור של עשור – כולם כבר רגילים
החוק מגיע באיחור משמעותי. דור שלם של ילדים כבר גדל עם טלפונים בתיק, הורים רגילים לשלוח את ילדיהם לבית הספר עם טלפון ליצירת קשר, ובתי ספר רבים כבר הסתגלו למציאות הזו.
כפי שמאיר פרייליכמן אמר, זו "החלטה מעולה באיחור של עשור". אם משרד החינוך היה רוצה לאסור טלפונים, הוא היה צריך לעשות זאת לפני 10 שנים, כשהתופעה רק התחילה. היום, כשכולם כבר רגילים – השינוי הוא קשה יותר.
2. חוסר הכנה ציבורית: לא הייתה הסברה מוקדמת
משרד החינוך לא השקיע במודעות, בהסברה ובהכנה פסיכולוגית של הציבור לפני החלטה כה משמעותית. לא היו:
- פרסומות בטלוויזיה או ברדיו שמסבירות למה זה חשוב
- שלטי חוצות שמכינים את הציבור מראש
- תוכניות הסברה בבתי ספר להורים ולילדים
- תקופת מעבר ארוכה שבה הורים וילדים יכולים להסתגל
במקום זאת, משרד החינוך פשוט הכריז על החוק ונתן חודש וחצי (עד 2 בפברואר) ליישום. זו טעות אסטרטגית – כשמטילים הגבלה על הציבור, צריך להכין אותו מראש.
3. חשש ההורים: איך הילד יתקשר אחרי בית הספר?
זוהי הבעיה הגדולה ביותר בעיני ההורים. היום, מיליוני ילדים חוזרים הביתה באופן עצמאי – הם יוצאים מבית הספר, הולכים לתחנת האוטובוס, נוסעים בתחבורה ציבורית או הולכים ברגל. ההורים רגילים שהילד מתקשר מיד אחרי בית הספר ומודיע שהכל בסדר והוא בדרך הביתה.
מה יקרה עכשיו?
- אם הילד לא יכול להביא טלפון לבית הספר – איך הוא יתקשר אחרי השיעורים?
- האם ההורים צריכים לחכות עד שהילד מגיע הביתה ללא כל תקשורת?
- מה קורה במקרה חירום – תאונה, פציעה, או סתם שינוי תוכניות?
זהו חשש לגיטימי לחלוטין של הורים, ומשרד החינוך לא נתן מענה ברור לשאלה הזו.
4. האיסור הוא רק על שימוש – לא על הכנסה
לפי ההנחיות, האיסור הוא על שימוש בטלפונים בשטח בית הספר, לא על הכנסתם. כלומר, ילד יכול להביא טלפון בתיק, אבל לא להשתמש בו.
השאלה היא: האם זה יעזור?
אם הטלפון בתיק, הפיתוי להוציא אותו בהפסקה עדיין קיים. הילד יודע שהטלפון שם, ויש לו דחף טבעי לבדוק אותו. כמה קל יהיה לאכוף את זה? מנהלים ומורים יצטרכו "לשטר" אחרי ילדים בהפסקות ולוודא שאף אחד לא מוציא טלפון – זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
היה יותר הגיוני לאסור לחלוטין הכנסת טלפונים לבית הספר (למעט מקרים מיוחדים), אבל משרד החינוך לא הלך לשם – כנראה בגלל חשש ההורים.
5. התמכרויות לא יפחתו
כפי שאתר גיקטיים ציין בביקורת: "רוב השימוש של ילדים בטלפונים נעשה גם ככה לאחר שעות בית הספר, ולכן הוא לא יושפע מהמדיניות החדשה ובטח לא יפחית התמכרויות".
משרד החינוך טוען שהחוק נועד לצמצם התמכרויות, אבל רוב ההתמכרות קורה בבית, לא בבית הספר. ילד שמשתמש 6 שעות ביום בטלפון בבית – איסור של שעות בית הספר לא יפתור את הבעיה.
6. רק בבתי ספר יסודיים – לא בחטיבות ביניים ותיכונים
החוק חל רק על בתי הספר היסודיים (כיתות א'-ו'). חטיבות הביניים (כיתות ז'-ט') והתיכונים (כיתות י'-י"ב) לא נכללים.
מועצת התלמידים הארצית אף התנגדה להרחבת האיסור לחטיבות ביניים ותיכונים, בטענה ש"בחטיבות ובתיכונים מדובר בחלק אינטגרלי מההתפתחות האישית שלנו בעידן הטכנולוגי".
אבל הבעיה היא: בחטיבות הביניים ובתיכונים השימוש בטלפונים הוא הרבה יותר בעייתי – טיקטוק במהלך שיעורים, העתקה במבחנים, סרטונים פוגעניים ברשתות החברתיות. אם משרד החינוך באמת רצה לפתור בעיה – הוא התמקד בגיל הלא נכון.
7. האם זו התחלה של איסור כללי?
יש חשש שזו רק ההתחלה – שמשרד החינוך ינסה בהדרגה להרחיב את האיסור לחטיבות ביניים, תיכונים, ואולי אפילו להוציא חוק שאוסר שימוש בסמארטפונים עד גיל מסוים (כמו באוסטרליה שאסרה רשתות חברתיות מתחת לגיל 16).
אם זו באמת התחלה של מהלך רחב יותר – אז משרד החינוך התחיל ברגל שמאל. במקום להתחיל בהסברה, במודעות, בשכנוע הציבור – הם התחילו באיסור פתאומי שיוצר התנגדות.
השאלה המרכזית: האם החוק רלוונטי למציאות הנוכחית?
זוהי השאלה הכי חשובה. בעידן שבו טלפון נייד הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, האם אפשר פשוט לאסור אותו?
הטיעונים בעד: כן, החוק רלוונטי
תומכי החוק טוענים: בדיוק בגלל שהטלפון הפך לכל כך דומיננטי בחיינו, אנחנו חייבים ליצור מרחבים נקיים ממנו. בית הספר צריך להיות מקלט מהעולם הדיגיטלי, מקום שבו ילדים לומדים להיות ילדים – משחקים, מדברים, מפתחים מיומנויות חברתיות.
כפי ששר החינוך אמר: "אנחנו מאפשרים לילדים לחזור ולפגוש זה את זה באמת".
הטיעונים נגד: לא, החוק מנותק מהמציאות
המתנגדים טוענים: אי אפשר להפוך את הגלגל אחורה. הטלפון הוא כלי תקשורת חיוני, במיוחד במציאות בטחונית לא פשוטה. ילדים שחוזרים לבד הביתה צריכים יכולת תקשורת עם ההורים.
בנוסף, הטלפון הוא גם כלי למידה. במאה ה-21, ילדים צריכים ללמוד איך להשתמש בטכנולוגיה בצורה נכונה – לא להימנע ממנה לחלוטין.
מה אומרים המומחים?
מכון מופ"ת, אחד הגופים המשפיעים ביותר על הכשרת מורים בישראל, מציג תמונה מורכבת. במחקרים שפרסם עולה קונפליקט עמוק: מצד אחד, הרצון להגן על הילדים מהצפת מסכים. מצד שני, ההבנה שהטלפון הפך לשפה שהם דוברים כמעט מלידה.
לא ניתן להתעלם מהעובדה שהדור הזה הוא דור דיגיטלי. השאלה היא לא אם לחשוף אותם לטכנולוגיה, אלא איך ללמד אותם להשתמש בה בצורה נכונה ובריאה.
מה ההמלצה? איך לעשות את זה נכון?
אם משרד החינוך באמת רוצה להצליח במהלך הזה, הוא צריך:
1. הסברה ציבורית רחבה – לפני, לא אחרי
לפני שמטילים איסור, צריך לשכנע את הציבור שזה נכון. פרסומות, שלטי חוצות, הרצאות להורים, תוכניות חינוכיות בבתי הספר – כל זה היה צריך לקרות חודשים לפני ההכרזה על החוק.
2. פתרון לבעיית התקשורת עם ההורים
משרד החינוך צריך לתת פתרון ברור: מה קורה אחרי בית הספר? האם יש טלפון ציבורי בכל בית ספר? האם ילדים יכולים להוציא את הטלפון מהתיק רק ברגע שהם יוצאים משער בית הספר?
3. איסור מוחלט על הכנסת טלפונים – לא רק על שימוש
אם כבר אוסרים, שיעשו את זה עד הסוף. איסור על שימוש בלבד – קשה מאוד לאכיפה. עדיף איסור מוחלט על הכנסת טלפונים, עם אפשרות למקרים מיוחדים (ילדים עם צרכים רפואיים, למשל).
4. הרחבה הדרגתית לחטיבות ביניים
אם הבעיה אמיתית – היא לא רק ביסודי. משרד החינוך צריך להכין תוכנית להרחבה הדרגתית של האיסור גם לחטיבות ביניים ולתיכונים, תוך שיח עם התלמידים עצמם.
5. חינוך לשימוש נכון – לא רק איסור
לצד האיסור, צריך ללמד את הילדים איך להשתמש בטלפון בצורה נכונה. שיעורים על אוריינות דיגיטלית, בריונות רשת, פרטיות, התמכרויות – אלו נושאים שצריכים להיות חלק מתוכנית הלימודים.
סיכום: כיוון נכון, יישום בעייתי
החוק של משרד החינוך הוא צעד נכון – אבל ביישום שגוי.
היתרונות ברורים: פחות הסחות, יותר קשרים חברתיים, פחות בריונות רשת, הגנה על מורים. רוב ההורים תומכים בזה.
אבל החסרונות משמעותיים: החוק בא באיחור של עשור, אין הסברה ציבורית מוקדמת, אין פתרון לבעיית התקשורת עם ההורים, האכיפה תהיה קשה, וזה לא יפתור התמכרויות.
השאלה המרכזית היא: האם משרד החינוך באמת רוצה לפתור בעיה – או שזה רק מהלך יח"צי שנועד להראות "שעושים משהו"?
הזמן יגיד. ב-2 בפברואר, כשהחוק ייכנס לתוקף, נראה איך בתי הספר יאכפו אותו, איך ההורים יגיבו, ואיך הילדים יסתגלו. אם משרד החינוך יתייחס ברצינות לחששות, ילווה בצורה נכונה, ויתאים את המדיניות לפי הצורך – יש סיכוי שהחוק יצליח.
אבל אם זה יהיה עוד חוק שלא נאכף, שגורם לתסכול אבל לא משנה משהו בפועל – זה יהיה עוד כישלון של מערכת החינוך.
מה אתם חושבים? האם החוק הזה נכון? האם הוא יעזור? נשמח לשמוע את דעתכם בתגובות.
שלכם, יהוד מונוסון אונליין
