טראמפ עוצר את האש מול החות'ים – ניצחון דיפלומטי או הודאה בכישלון?

האם ארה"ב סיימה עוד מערכה במזרח התיכון בלי הישג ברור?
האם ההפצצות הסתיימו כי המשימה הושלמה – או כי פשוט נמאס לבזבז מיליארדים בלי תוצאה?

בימים האחרונים הכריז הנשיא לשעבר דונלד טראמפ כי הושגה הפסקת אש מול המורדים החות'ים בתימן. זה בא בהפתעה, במיוחד כשזוכרים את ההצהרות הלוחמניות בתחילת המבצע – אז דיבר טראמפ על "השמדה מוחלטת" של הארגון.

אבל אחרי חודש אחד בלבד של תקיפות – הקמפיין נעצר. אז מה קרה שם באמת?

כישלון טכנולוגי או שינוי אסטרטגי?

האמריקאים פתחו במבצע צבאי נרחב, אבל מהר מאוד התברר שהחות'ים לא נשברים כל כך מהר. הם הצליחו להפיל מל"טים אמריקאיים יקרים, המשיכו לשגר טילים לעבר ספינות – ואפילו הצליחו להפיל בטעות שני מטוסי F/A-18 לים.

המחיר?
מעל מיליארד דולר רק בחודש הראשון.

וכששום דבר לא נשבר אצל האויב – רק הציוד שלך – האם לא טבעי לשאול: בשביל מה כל זה?

עסקה שקטה עם עומאן – או כניעה שקטה?

מאחורי הקלעים, לפי דיווחים, טראמפ קיבל הצעה מהעומאנים לסיים את הלחימה "בכבוד":
האמריקאים יפסיקו להפציץ, והחות'ים – יפסיקו לתקוף ספינות אמריקאיות. אבל עם הסתייגות: הם עדיין יוכלו לפגוע בשיט שקשור לישראל.

אז האם ארה"ב פשוט בחרה לסגת ולהתעלם מחלק מהאיומים – כל עוד זה לא ישירות עליה?

הצבא רצה עוד – הבית הלבן אמר "די"

גנרלים אמריקאיים רצו להמשיך. הייתה תוכנית לתקוף במשך 8–10 חודשים, עם סיכול ממוקד של מנהיגים חות'ים, שיתוף פעולה עם סעודיה, תוכנית סדורה.
אבל טראמפ (יחד עם יועציו) החליט שלא להמשיך את הקמפיין. לדבריהם – "אין טעם להשקיע אם אי אפשר להכריע".

אז מה המסר שנשלח כאן לעולם?
שארה"ב חכמה יותר כשהיא עוצרת בזמן – או שהיא פשוט מאבדת את יכולת ההרתעה שלה?

ומה זה אומר על ישראל?

אם חות'ים בתימן מרגישים בנוח לפגוע בשיט שמקושר לישראל – מבלי לפחד מתגובה אמריקאית,
ואם ארה"ב בעצמה מכריזה על ניצחון כשאין באמת תוצאה ברורה – האם זה מחזק את ביטחוננו או מחליש אותו?

האם זה מצביע על חזרה של ארה"ב למדיניות "נתערב רק כשאין ברירה"?
ואם כן – מה זה אומר על הגב שלנו?
האם נוכל לסמוך על כך שארה"ב תתייצב אם החזית תתרחב, למשל בצפון?

לסיכום – הפסקת אש או הפסקת אחריות?

האם טראמפ עשה את הצעד החכם – כשסיים את המבצע לפני שיצא משליטה?
או שמא הוא פשוט נכנע לעייפות תקשורתית ותקציבית?

האם מדובר בניצחון דיפלומטי שמנע אסון גדול יותר –
או בשיעור קשה: שאסור לפתוח מערכה בלי לחשוב על הסוף?

ואולי, השאלה הכי חשובה –
האם ארה"ב ממשיכה להיות עוגן ביטחוני באזור שלנו, או שאנחנו צריכים להתחיל לחשב מסלול חדש?

שלכם, יהוד מונוסון אונליין

Tagged:

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *