אי אפשר לטעות בזה: יהוד-מונוסון היא עיר של כלבלבים.
בפארקים, בשדרות, בשכונות – בכל פינה תראו תושבים מטיילים עם חברים על ארבע. יש פה אהבה אמיתית לבעלי חיים, וזה מרגש.
אבל יש גם צד שני: העיר מלאה בצואת כלבים, וזה כבר הרבה פחות מרגש – והרבה יותר מעצבן.
שלטים יש, חוק יש – אבל הקקי נשאר
העירייה עשתה את שלה – הציבה שלטים, הפיצה הודעות, ואפילו ערכה מבצעים עם קנסות.
אבל בשטח? לא באמת מרגישים הבדל.
בין מדרכות לחצרות, בין הדשא בגן הציבורי למעבר ליד הגן של הילד –
הנוכחות של מה שאמורים להרים – מורגשת, נרמסת, ונשארת.
אוהבים כלבים – אבל גם את השכנים
רוב בעלי הכלבים לא מתכוונים לפגוע. לפעמים שוכחים שקית, לפעמים "זה ייספג", לפעמים פשוט מוותרים.
אבל התוצאה היא אותה תוצאה: הזנחה ציבורית שמפריעה לכולנו – לילדים, לקשישים, לעוברי אורח, ובואו נודה על האמת – גם לתדמית של העיר.
אז אולי הגיע הזמן להפסיק רק להתלונן – ולחשוב גם על פתרונות יצירתיים.
אז מה עושים? הנה כמה רעיונות שעשויים באמת לעבוד
✅ עמדות שקיות חכמות – לא רק מתקנים עם שקיות, אלא כאלה שמתריעים כשהן נגמרות. יש גם דגמים עם קוד QR שמספק תזכורת ידידותית למשתמש.
✅ מתנדבים צעירים עם שליחוּת – קבוצות נוער שיכולות לצאת ליוזמות שטח, לחלק שקיות, להסביר, לחייך – במקום רק להרתיע.
✅ תחרות נושאת פרסים – "הבעלים האחראי של השכונה"
מעקב קהילתי, תמונות של בעלי כלבים אחראים, הצבעה פומבית – ופרס קטן מתנת העירייה. פתאום כולם רוצים להיות הגיבור של הרחוב.
✅ גרפיטי חיובי על מדרכות – ציורים של כלבים עם שלטי "תודה שהרמתם!", עם קריצה והומור. לפעמים חיוך קטן משפיע יותר מעונש.
✅ תוכנית חינוך בבתי הספר – הילדים יחנכו את ההורים. כי אין כמו ילד שמסתכל לאבא בעיניים ואומר: "אבא, אתה לא שכחת להרים?"
אחת ההצעות שיכולה לעזור באמת, היא לייצר תמריץ אזרחי: אם תושב רואה בעל כלב שלא אוסף אחרי כלבו – מצלם, ושולח את זה למוקד 106 של העירייה – הוא יקבל חצי מגובה הקנס שיינתן.
כך מצד אחד תוגבר האכיפה, ומצד שני יווצר מנגנון של אחריות קהילתית שיכול לעשות הבדל אמיתי – כי כולנו ביחד יכולים לשמור על עיר נקייה.
כי לא מדובר בלכלוך – מדובר בכבוד
לסביבה.
לעיר.
לאחרים.
ולעצמך.
בואו נאהב כלבים – בלי לשכוח לאהוב את מה שמתחת לרגליים שלנו.
כי כלב זה שמחה –
אבל עיר נקייה זה כבוד. 🐾🧼🌳
שלכם, יהוד מונוסון אונליין
