שעת הפסקה בבתי הספר של יהוד-מונוסון. עשרות ילדים עומדים בתור, צוחקים, מחליפים שטרות ומטבעות – והולכים לקנות לעצמם משהו "טעים" עד השיעור הבא.
ומה הם בוחרים?
לרוב – בגט עם שניצל מטוגן, צ'יפס, חטיף מתוק, שתייה מוגזת או שוקו עם בורקס.
והשאלה הגדולה היא: האם זו רק הפסקת עשר, או התחלה של הרגל שילווה אותם הלאה?
לפעמים זה פתרון חשוב – לא נעלים עין מהמציאות
לא כל ילד מגיע עם סנדוויץ' מהבית.
יש בתים שהבוקר בהם לחוץ, הורים שעובדים מוקדם, ילדים ששכחו או שלא רצו.
ובמקרים כאלה – האפשרות לגשת לדוכן או חנות ולקנות משהו לאכול, היא לא פחות מפתרון.
זה חשוב. זה נותן מענה. זה שומר שלא יהיו ילדים רעבים בכיתה.
אבל מה באמת נאכל שם?
כשההרגל הזה הופך יומיומי, כדאי לעצור לרגע ולבדוק מה הילדים באמת מכניסים לגוף.
-
בגט עם שניצל מטוגן = כמעט 1,000 קלוריות
-
שתייה מתוקה = עוד 200–300 קלוריות
-
חטיף או בורקס = 250–400 קלוריות
וביחד? ארוחה קלה לכאורה יכולה לעבור בקלות את רף 1,500 הקלוריות – בלי כמעט ערך תזונתי.
בלי ירקות. בלי סיבים. בלי חלבון איכותי.
אבל עם הרבה מלח, סוכר, שומן רווי – ואפס חשיבה קדימה.
ואיך זה משפיע?
תזונה לא מאוזנת בגילאים צעירים משפיעה על הכול:
על הריכוז בשיעור, על המצב הרוח, על אנרגיה לאורך היום, על תחושת ערך עצמי ואפילו על הבריאות הפיזית והנפשית בטווח הארוך.
והבעיה היא שזה נהיה הרגל – לא פעם עם אישור שבשתיקה מצד ההורים.
ומה אנחנו כהורים יכולים לעשות?
זה קל לשלוח את הילד עם 50 ש"ח ולומר "תקנה לך משהו".
אבל זה גם קל – וחשוב יותר – לשלוח אותו עם אוכל מהבית:
כריך טוב, פרי, מים, קצת ירק.
לא יקר. לא מסובך. אבל עושה שינוי אמיתי.
הילדים צריכים תזונה טובה לא רק כדי לגדול – אלא כדי ללמוד, לחשוב, ולהיות במיטבם.
מה הלאה?
לא באנו להאשים – אלא לעורר דיון.
אולי כדאי לחשוב איך אפשר לשלב בדוכנים בעיר גם אופציות בריאות יותר.
אולי הגיע הזמן לעשות שיח חינוכי אמיתי עם הילדים – על מה טוב להם באמת, גם אם זה פחות "טעים עכשיו".
כי מה שנראה כמו ביס קטן בין שיעורים – יכול להיות ההבדל הגדול בין בריאות להרגלים בעייתיים.
יהוד-מונוסון היא עיר של חינוך, ערכים, והורים שאכפת להם.
אז בואו נוביל גם את זה – נחשוב יחד איך נוודא שהילדים שלנו לא רק יאכלו, אלא יאכלו טוב.
לטובתם. לעתיד שלהם. ולכולנו. 🍎🥪💧
שלכם, יהוד מונוסון אונליין