באחת הפינות השקטות בתיכון ביהוד, עמוק בתוך סדנה שמריחה ממתכת, מסמרים, וקצת קפה שחור – קרה משהו מיוחד באמת. קבוצת תלמידים ותלמידות מהעיר שלנו, בני נוער עם ברק בעיניים וידיים שמבינות בברגים לא פחות ממילים, בנו רובוט. לא צעצוע, לא פרויקט בית-ספר – אלא רובוט אמיתי. כזה שזז, מרים, פועל בדיוק, ומתמודד במשימות מורכבות.
וזה לא נגמר שם. הם זכו. הקבוצה שלנו – משלנו – קטפה את המקום הראשון בארץ. ועכשיו? הם הוזמנו לייצג את ישראל כולה בתחרות העולמית. זה מרגש. זה מטורף. זה שלנו.
לא רק תחרות – אלא דרך חיים
מי שמביט מבחוץ אולי רואה רובוט. אבל מי שמבין, רואה את מה שמאחוריו: לילות בלי שינה, ימים ארוכים של תכנון, ויתור על חברים, מסכים, זמן לעצמם – רק כדי ליצור משהו גדול יותר מהם. הקבוצה הזו הפכה למשפחה. מקום שבו כל רעיון מקבל מקום, כל אתגר מקבל פתרון, וכל כישלון – רק מדרגה לטיפוס הבא.
וכשהם עומדים עכשיו לפני ההזדמנות לייצג את כולנו – הם זקוקים לדבר אחד אחרון: הגב שלנו.
זה לא רק הם. זה אנחנו. זה יהוד.
הם לא נוסעים רק בשם עצמם. הם נוסעים בשם כולנו. בשם העיר הזאת שמאמינה בחינוך, ביצירה, בעתיד. הם לוקחים איתם את הרוח של יהוד – את האמונה, את העבודה הקשה, את הלב. הם מראים שאפשר לחלום בגדול גם אם התחלת במוסך קטן ליד בית הספר.
והם לא צריכים הרבה – רק שנעמוד מאחוריהם. שנגיד להם שאנחנו איתם. שנעזור, כל אחד לפי יכולתו, כדי שהם יוכלו לעמוד שם על הבמה הגדולה ולהראות לעולם מה הילדים של יהוד יודעים לעשות.
זה לא רק רובוט. זו גאווה. זו שליחות. זה הלב של העיר שלנו.
בהצלחה, גיבורים שלנו.
אנחנו איתכם – עד הסוף.
ואם צריך – גם עד יוסטון. 🚀💙🤖
