בעוד שהשמש שוקעת על סניף קפה נטו ביהוד, הלב מתמלא באי-נוחות וכאב. המקום שהיה יותר מסתם בית קפה — זה היה הלב של הקהילה, המקום שבו תושבים, משפחות, נוער ומפורסמים מצאו מפלט, חיבוק, תקווה. 15 שנים של זיכרונות, של חיוכים, של רגעים קטנים שהפכו לגדולים, עומדים להיעלם באחת. ההחלטה לסגור את הסניף, לאחר שהחוזה תם והעיר נפרדת ממה שהיה פעם בית חם, מרגישה כמו פצע פתוח בלב הקהילה. בעוד רשת בנדיקט מתכננת להחליף אותו, עם השקעה של מיליונים, זה לא ימלא את החלל, את הזיכרונות, את ההיסטוריה שהייתה כאן. זהו סוף תקופה, אך לא רק זה — זהו תזכורת כואבת לכך שלעיתים, גם הדברים שהיו הכי קרובים ללבנו, נעלמים פתאום, בלי אפשרות לחזור.
שלכם, יהוד מונוסון אונליין
