מאת מערכת יהוד־מונוסון אונליין
עם הגידול בהיתרי הבנייה, ההצהרות בתקשורת, והדיונים הבלתי פוסקים בוועדות התכנון – נדמה שההתחדשות העירונית ביהוד־מונוסון עומדת סוף־סוף להפוך מעיקרון על הנייר למציאות על הקרקע.
אבל דווקא עכשיו, ברגע שכולם מדברים על מגדלים, פרויקטים, חניות תת־קרקעיות ולובי מפואר – אנחנו רוצים לעצור ולשאול:
מה יקרה לאותם תושבים ותיקים שחיים כאן עשרות שנים, כשכל זה יתחיל?
ומה אם זה יתחיל – לא בשכונה אחת, אלא בשלוש־וארבע־חמש נקודות במקביל?
📦 לאן ילכו אלה שגרו כאן קודם?
כשפרויקטים של פינוי־בינוי יוצאים לדרך, הבניין נהרס, הדיירים מתפנים – והשאלה הבסיסית היא: לאן?
עבור דיירים חזקים כלכלית או משפחות צעירות, אולי מדובר באתגר טכני.
אבל עבור תושבים וותיקים – לא פעם פנסיונרים, בודדים, אנשים ללא גב כלכלי – זה הופך לשאלה קיומית.
האם תהיה להם דירה זמנית ביהוד? האם ייאלצו לעבור לעיר אחרת לשנה־שנתיים־שלוש?
והאם באמת יצליחו לחזור לדירה החדשה? או שבשקט־בשקט הם פשוט יעלמו מהמרקם העירוני?
📉 דירות להשכרה? לא באמת יש
מי שמכיר את השוק המקומי יודע: אין כמעט דירות להשכרה ביהוד־מונוסון.
ההיצע מצומצם, הביקוש גבוה, והמחירים – כבר עכשיו לא פשוטים.
אם כמה פרויקטים גדולים יתחילו במקביל – עשרות ואולי מאות תושבים ייאלצו לחפש פתרונות דיור זמניים בעיר שאין לה מה להציע להם.
אז מה יקרה? האם נראה גלי הגירה של תושבים ותיקים לאור יהודה, לוד או ראשון לציון?
האם בתוך כל הבטון החדש שנבנה – נאבד את הפנים הישנות של יהוד?
🏘️ ומה עם תכנית מגירה?
האם למישהו בעירייה יש תכנית סדורה למקרה כזה?
האם הוקצו דירות להשכרה עירונית זמנית? האם יש קרן מיוחדת שתעזור למי שאין לו יכולת לעבור ולהמתין לדירה חדשה?
האם מישהו מיפה את הוותיקים, דיבר איתם, הבין את הצרכים?
או שנגלה את הבעיה – רק כשהטרקטור ייכנס לחניה?
🔍 רגע לפני שמתחילים – עוצרים לחשוב?
עיר לא נמדדת רק במה שנבנה בה – אלא גם במי נשאר בה.
ותיקי יהוד הם חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי של העיר. הם אלה שהיו כאן כשהחנויות היו מכולות, כשהכבישים היו חד־סטריים, כשהילדים שיחקו ברחוב.
האם ההתחדשות העירונית תדע לחדש את המבנים – מבלי למחוק את הזיכרון?
❗האם העירייה תחשוב על השאלות האלה עכשיו – או שתהיה עסוקה במכרזים והסכמים?
הזמן לשאול את זה הוא עכשיו, ביוני 2024 – לפני שהעיר הופכת לאתר בנייה אחד גדול.
לפני שדיירים מבוגרים מוצאים את עצמם עם מזוודה ביד ושום מקום ללכת אליו.
לפני שנגלה, מאוחר מדי, שמאחורי כל בניין חדש – נעלם סיפור ישן שאף אחד לא טרח לשמר.
שלכם, יהוד מונוסון אונליין