במדרחוב ברחוב סעדיה חתוכה ביהוד, בחור צעיר מוכיח שאפשר לעשות עסקים אחרת – ולהצליח
📲 הצטרפו לערוץ ה-FECEBOOK של יהוד מונוסון אונליין
✔️ עדכונים שוטפים מהעיר
✔️ חדשות חמות לפני כולם
✔️ מבזקים, התרחשויות ואירועים
🔗 להצטרפות לערוץ >> ערוץ הפייסבוק
יש רגעים שבהם העיר משתנה בשקט. לא במהלך דרמטי, לא עם כותרות רועשות, אלא כשמישהו פותח דוכן קטן ומתחיל לעשות דברים אחרת. זה בדיוק מה שקורה ביהוד מונוסון בחודשים האחרונים, כשצמוד לחומוס פירלה במדרחוב ברחוב סעדיה חתוכה, פעל בשקט מהפכן אמיתי.
ההתחלה: 10 שקלים לפיתה
לפני מספר חודשים, כשפלאפל שושנה נפתח לראשונה, המבצע היה פשוט בלתי נתפס – 10 שקלים לפיתה פלאפל. בעידן שבו חצי מנה בתל אביב עולה יותר, ובו המחירים טיפסו לגבהים שהפכו את הפלאפל ממאכל עממי למותרות, המחיר הזה היה כמעט חתרני.
הבעלים, בחור צעיר ונחמד שהחליט פשוט לעשות דברים אחרת, לא הגיע עם תוכנית עסקית מורכבת או עם תכנון שיווקי משוכלל. הוא הגיע עם משהו פשוט יותר ועמוק יותר: ההבנה שאוכל עממי צריך להיות במחיר עממי. זה נשמע טריוויאלי, אבל במציאות הישראלית של 2025, זו אמירה כמעט מהפכנית.
היום: 15 שקלים – ועדיין זול
היום, אחרי שהמקום התבסס, המחיר עומד על 15 שקלים לפיתה. 15 שקלים לפיתה פלאפל. 15 שקלים לפיתה סביח. זהו. ללא אותיות קטנות, ללא תוספות חבויות. החמוצים? ללא תוספת עלות. הסלטים? חלק מהמנה. הטחינה והחריף? כמה שתרצה.
זה נשמע פשוט, אבל הפשטות הזו היא בעצמה הצהרה. בעידן שבו כל תוספת עולה כסף, כל “אקסטרה” דורש תשלום נוסף, והמנה הבסיסית הפכה לשלד עצוב שצריך “לשדרג” בתשלום – פלאפל שושנה אומר משהו אחר: המנה היא המנה. נקודה.
המיקום: במדרחוב, צמוד לחומוס פירלה
המדרחוב ברחוב סעדיה חתוכה ביהוד הוא לא רוטשילד בתל אביב. אין כאן יומרות, אין כאן עיצוב מינימליסטי עם נברסקות נחושת וקירות בטון חשוף. יש כאן דוכן פשוט, עם בעלים שעובד קשה, עם פיתות שמגיעות טריות, ועם ריח של שמן חם וכדורי פלאפל שמטגנים בזמן אמת.
הסמיכות לחומוס פירלה יוצרת ריכוז של אוכל רחוב איכותי באזור אחד. זה הופך את המדרחוב הזה למעין “פינת האוכל העממי” של יהוד – מקום שבו תושבים יכולים לבוא, לדעת שהם יאכלו טוב, ולא יצטרכו למשכן את הדירה בשביל ארוחת צהריים.
הפילוסופיה: אוכל עממי אמיתי
מה שמייחד את פלאפל שושנה זה לא רק המחיר. זו הגישה. הבעלים לא ניסה “לשדרג” את הפלאפל, לא הוסיף מרכיבים אקזוטיים, לא קרא לזה “פלאפל גורמה” ולא העלה את המחיר פי שלושה. הוא עשה את ההפך – חזר ליסודות.
פלאפל ביהוד, כמו בכל מקום אחר בישראל, הוא מאכל שנועד להיות נגיש. זה האוכל של הפועלים, של העובדים, של האנשים שיוצאים להפסקת צהריים ורוצים משהו טעים, משביע, ולא יקר. הבעלים של פלאפל שושנה הבין את זה, ופעל לפי זה.
שבירת השוק: כשהמחיר הוא הודעה
המחיר של 15 שקלים לא רק תחרותי – הוא שובר את השוק המקומי. כששאר הפלאפליות באזור גובות 25-30 שקלים למנה, המחיר של 15 שקלים הוא לא רק זול – זו הצהרה. זו הודעה לשוק: אפשר לעשות זאת אחרת.
הרבה כבר מכירים אותו. התושבים מתחילים להבין שיש כאן חלופה. לא חלופה פחות טובה, לא “זול אז בטח גרוע” – אלא חלופה שמציעה ערך אמיתי. המנה טובה, המחיר הוגן, והיחס חם.
הסביח ביהוד: לא רק פלאפל
פלאפל שושנה מציע גם סביח. סביח ביהוד, במחיר של 15 שקלים, זה כמעט בלתי אפשרי במקומות אחרים. הסביח, עם החצילים המטוגנים, הביצה הקשה, הטחינה, החומוס והעמבה – הכל ב-15 שקלים.
זהו מאכל שדורש עבודה. החצילים צריכים להיות מטוגנים טוב, הביצה צריכה להיות חומה בדיוק כמו שצריך, והפיתה צריכה להיות גמישה מספיק כדי להכיל את כל התוכן הזה בלי להתפרק. והמחיר? 15 שקלים.
השקשוקה ביהוד: המנה השכוחה
אמנם פלאפל שושנה התמקד בפלאפל ובסביח, אבל המושג “שקשוקה ביהוד” מקבל משמעות חדשה כשמדברים על אוכל עממי אמיתי. שקשוקה, המנה הביתית, הפשוטה, זו שנועדה להיות זולה ונגישה – הפכה במקומות רבים למנה יקרה עם תוספות מיותרות.
הגישה של פלאפל שושנה – אוכל פשוט, טעים, במחיר הוגן – היא בדיוק מה שצריך כדי להחזיר את השקשוקה, הפלאפל והסביח למקום שלהם: האוכל של כולם.
הלקוחות: כשתושבים מגלים ערך אמיתי
תושבי יהוד מתחילים לדבר. “יש לך פלאפל ב-15 שקלים”, “ראית את המקום החדש ליד פירלה?”, “סוף סוף מקום שלא גוזל אותך”. השיחות האלה, בשוק, בפינת הרחוב, בקבוצות הווטסאפ השכונתיות – הן הפרסום האמיתי.
אין כאן קמפיין שיווקי מתוחכם. אין כאן משפיענים דיגיטליים עם מצלמות. יש כאן בעלים נחמד, שמכין אוכל טוב, במחיר הוגן, ויש לו חיוך. זה מספיק.
המשמעות הכלכלית: מה זה אומר על העיר
העובדה שפלאפל כזה יכול להצליח ביהוד מעידה על משהו חשוב בעיר. זו עיר שבה אנשים מעריכים ערך. לא ערך במובן של “זול”, אלא ערך במובן של תמורה הוגנת לכסף. עיר שבה תושבים לא מחפשים יוקרה מלאכותית, אלא איכות אמיתית במחיר הגיוני.
העיר יהוד, עם 32,000 תושביה, היא עיר של משפחות, של אנשים עובדים, של קהילה. פלאפל שושנה מבין את הקהילה הזו. הוא לא מנסה להיות משהו שהוא לא. הוא פשוט מציע אוכל טוב במחיר טוב.
העתיד: אם זה ימשך
השאלה היא לא אם פלאפל שושנה טוב. השאלה היא אם המודל הזה – אוכל עממי אמיתי במחיר עממי אמיתי – יכול לשרוד בטווח הארוך. העלויות עולות, השכירות עולה, החומרי גלם עולים. האם אפשר להמשיך לגבות 15 שקלים ועדיין להרוויח?
אם התשובה היא כן, אז פלאפל שושנה לא רק הצליח לפתוח עסק – הוא הוכיח שאפשר לעשות דברים אחרת. שאפשר לשרת את הקהילה, לא לנצל אותה. שאפשר להרוויח סביר, לא להתעשר, ועדיין לישון בלילה בטוב.
ואם התשובה היא לא, אז נאלץ לקבל את העובדה שאוכל עממי לא יכול להיות עממי יותר. שהפלאפל, הסביח, והשקשוקה הפכו ממזון של העם למותרות. וזה יהיה עצוב.
פלאפל שושנה – מדרחוב רחוב סעדיה חתוכה, יהוד מונוסון, צמוד לחומוס פירלה. פיתה פלאפל או סביח – 15 ₪. חמוצים ללא תוספת עלות. פתוח לפני מספר חודשים, כבר הפך לשם דבר.
שלכם, יהוד מונוסון אונליין